לוי נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

פסק דין

רקע ועובדות

1.השאלה העומדת לדיון הינה אם חייבת הנתבעת להשיב לתובע את ההוצאות בהם נשא לצורך הגשת בקשה לרישום משכנתא לטובתו כאשר התברר בסופו של דבר שלא ניתן לרשום משכנתא כזו.

2.התובע טען כי פנה בחודש ינואר 2012 למשרדי הנתבעת בראשון לציון בבקשה לרשום משכנתא לטובתו. בעדותו הסביר התובע כי הציג בפני נציגת הנתבעת את הסכם ההלוואה ואת הבקשה לרישום משכנתא, קיבל רשימה של מסמכים הנדרשים לצורך הגשת בקשה מתאימה. הרשימה האמורה, בכתב יד נציגת הנתבעת, צורפה לכתב התביעה.

התובע המשיך וטען כי חזר למשרדי הנתבעת עם המסמכים שנתבקשו, שילם את האגרה כפי שנתבקש, ורק לאחר תקופה נמסר לו כי לא ניתן לרשום משכנתא לטובתו מאחר שהיא "משכנתא פרטית".

לטענת התובע, היה על הנתבעת למסור לו מלכתחילה שלא ניתן לרשום משכנתא פרטית ובמקרה כזה הוא לא היה מוציא את ההוצאות עבור שכר טרחת השמאי לשם קבלת שומה עדכנית (2,200 ₪); שכר עו"ד עבור הכנת מכתבים שנדרשו (1,000 ₪); אגרת הבקשה לנתבעת (348 ₪); והוצאות הפקת נסח טאבו עדכני (10 ₪). התובע הוסיף ודרש פיצוי בגין "הוצאות אישיות" בסך 500 ₪ ובסך הכול העמיד את תביעתו על סך 5,500 ₪.

3.הנתבעת טענה כי פניית התובע היתה לבירור אופן ביצוע רישום משכנתא, כי הוא לא ציין את סוג המשכנתא ולא יידע את הנתבעת כי ברצונו לרשום משכנתא פרטית.

הנתבעת טענה כי לא הבינה ולא יכלה לדעת שהתובע מבקש לרשום משכנתא פרטית, וכי היא כלל אינה מבצעת משכנתאות כאלה ולכן הניחה שהמשכנתא המדוברת היא לטובת מוסד פיננסי.

לטענת הנתבעת רק שהגיע התובע עם מכתב מעורך הדין ביום 3.1.12 הבינה כי התובע מבקש לרשום משכנתא פרטית ואז נמסר לו שיש לבדוק האם הדבר אפשרי. הנתבעת הסבירה כי עם קבלת התשובה לפיה לא ניתן לרשום משכנתא כזו יידעה מידית את התובע בנוגע לתשובה.

דיון והכרעה

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה ברובה הכול כפי שיפורט להלן.

5.מדובר בשני צדדים שאינם בעלי מעמד שווה. מצד אחד האזרח שהגיע לרשות לקבל מידע ותשובות לשאלות ומצד שני חברה משכנת שלה ניסיון רב שנים בטיפול בבקשות שונות ומגוונות של משתכנים, אזרחים, שכנים ובעלי נכסים אחרים.

6.בנסיבות כאלו הנתבעת צריכה להיערך עם מלוא המידע או לכל הפחות לדאוג להציף את כל השאלות ולאסוף את כל המידע הנדרש על מנת להשיב באופן המיטבי לשאלות הפונים, לפני שנמסרת להם רשימת מטלות לביצוע הכרוכות בהוצאות כספיות.

7.אינני מקבלת את עמדת הנתבעת המפורטת בסעיף 7ב לכתב ההגנה כי התובע לא קיבל רשימת דרישות להצגת מסמכים, אלא רשימה של מסמכים שעליו להגיש כדי שהבקשה ורישום המשכנתא תועבר לבדיקה. אין הבדל בין השניים, ורשימה של מסמכים להגשה, מבחינת התובע, הינה דרישה להצגת מסמכים כתנאי לבדיקת הבקשה.

8.בדיון הובהר כי נציגת הנתבעת ששוחחה עם התובע כלל לא ידעה שלא ניתן לרשום משכנתא פרטית עד אשר העבירה את השאלה לבירור. בנסיבות אלה אני קובעת כי מידע זה לא נתבקש על ידה, ובכך יש לדעתי טעם נפגם. אני מקבלת את עמדת התובע כי מסר את המידע אשר סבר שהוא בעל חשיבות, והראה את המסמכים שבידיו. נציגת הנתבעת היא שהיתה צריכה לברר, באופן אקטיבי, מהי מהות הבקשה, ולדעת כי יש סיכוי לקבלתה, וזאת בטרם תעביר לתובע רשימת מסמכים שעליו לאסוף ו/או להכין, לא כל שכן לפני גביית אגרה.

9.שקלתי את עמדת הנתבעת לפיה התובע פעל על דעת עצמו בלא להבהיר באופן חד משמעי שהוא מבקש לרשום משכנתא פרטית ולפיכך עליו לשאת באחריות להוצאות שנגרמו לו. אמנם, גם בנסיבות מעין אלו ניתן לקבוע כי הפונה אחראי באחריות תורמת לחוסר ההבנה ולהוצאות שנגרמו בשל כך – אך במקרה דנן לא מדובר לטעמי בחוסר הבנה אלא בחוסר ידע של נציגת הנתבעת אשר בעטיה לא נמסר לתובע המידע המלא והנכון כבר בפנייתו הראשונה. בשל כך, לא מצאתי כי יש להטיל על התובע אשם תורם כלשהו.

10.אני מקבלת את טענת התובע לפיה, מקום שהנתבעת הבינה לכל המאוחר ביום 3.1.12 שהבקשה היא לרישום משכנתא פרטית – לא היה עליה לגבות את האגרה ששולמה אצל נציגת הנתבעת חודש לאחר מכן. תשובת נציגת הנתבעת כי "לקחתי את הכסף בפברואר בתום לב" אינה מובנת, וגם עניין זה נובע ככל הנראה מכך שהנציגה לא ידעה שלא ניתן לבצע רישום משכנתא פרטית, דבר המתיישב עם גרסתו ועמדתו של התובע.

11.הנזקים: לאחר שבחנתי את כלל ההוצאות שנדרשו אני מקבלת את עתירת התובע לפסוק לטובתו פיצוי בגין כל ההוצאות שנגרמו בפועל ואשר לגביהן הוגשו אסמכתאות, היינו, שכר טרחת השמאי, שכ"ט עורך הדין ואגרת הבקשה לנתבעת. אינני מקבלת את הבקשה לפסיקת פיצוי בגין שכר עו"ד ששולם עבור המכתב הראשון שהוכן לבקשת התובע בעניין זה, "כי חשבתי שהבקשה תהיה ברורה יותר", כהוצאה שיש להשית על הנתבעת. לפיכך זכאי התובע להחזר בסכום מחצית התשלום לעוה"ד, סך 500 ₪.

יתר ההוצאות לא הוכחו.

סוף דבר